ביום ששי הקרוב תתקיים הליכת שלום לאורך תוואי החומה באל-ולאג'ה, ליד ירושלים. מוזמנים מאוד להצטרף. פרטים בבלוג של דהרמה אקטיביסטית.
ועכשיו לרשימה עצמה:
אחרי שאהוד ברק הרכיב ממשלה בשנת 1999, חלפה שמועה נרגשת בקרב תלמידי החוג למתמטיקה באוניברסיטה העברית: הפרופסורים של המכון ללימודים מתקדמים בגבעת רם חישבו ומצאו – בעזרת תורת המשחקים – שמר ברק הרכיב את הממשלה היציבה ביותר שהיה באפשרותו להקים. כחלק מהאופוריה הכללית (בחוגים מסוימים) שהנה הסתיים עידן נתניהו ושחר חדש מפציע, זו היתה הוכחה קטנה ומיידית שאהוד ברק (שמחזיק תואר במתמטיקה ופיזיקה – כנראה אפילו לקח קורס בתורת המשחקים) יודע מה הוא עושה. כידוע, הממשלה היציבה הזו ורה"מ המבריק שלה שרדו פחות משנתיים.
מה שמעניין בהקשר של הרשימה הזו הוא שתורת המשחקים קשורה אולי גם לפריצתה של האינתיפאדה השנייה שהביאה לסיומה בטרם עת של ממשלת ברק: קרא עוד »
לכאורה התזה המרכזית של הספר Phylosophy in the Flesh היא שהתודעה שלנו הינה גופנית ביותר: המושגים הכי מופשטים שלנו – זמן, אהבה, סיבתיות ואלוהים – מעוגנים בחוויות גופניות בתכלית. כמוהם, הפעילות המנטאלית המופשטת שלנו מבוססת בעצם על מנגנונים גופניים של חישה ותנועה. nמחבריו של הספר הם חוקרים מוערכים ובעלי שם: הבלשן הקוגניטיבי ג'ורג' לייקוף מאוניברסיטת ברקלי והבלשן והפילוסוף מרק ג'והנסון מהמחלקה של מדעי המחשב באוניברסיטת מקווארי מאוניברסיטת אורגון. ההזדמנות לקרוא את התזה הזו מזווית אקדמית-מדעית הלהיבה אותי מאוד אולם לצערי עיקרו של הספר מוקדש לסוגיה שלטעמי היא טריוויאלית ופחות מעניינית: מהותה של אמת והיכולת שלנו לדעת מה אמיתי. המחברים כורכים בין שתי הסוגיות הללו ואף נותנים לכך שם – Embodied Realism – אבל מתקבלת תוצאה מאכזבת למדי של התעסקות טפלה במושגים כאלו ואחרים.
לפני שנמשיך, עצירה מתודית לצורך הבהרת המושג Embodiment שאין לו מקבילה מוצלחת בעברית. משמעותו היא משהו מעין להיות מופנם/מיושם/מבוסס בגוף. שמעתי פעם את ההצעה הגפנה שהיא מאוד מתאימה מבחינה דקדוקית אבל לא מצאה חן בעיני. על מנת להימנע מסרבול אני משתמש ברשימה הזו במילה "גופני" שהיא ממש לא תרגום נכון ומקווה שהקוראה תזכור להציב במקומה את המילה הלועזית. קרא עוד »
ביום שלישי בערב יתקיים סיור של דהרמה-אקטיביסטית להכרת אל-וולא'גה ותוואי החומה המתוכננת סביבו. פרטים והצטרפות, כאן.
בין השאר יוקרן שם גם הסרט התיעודי על המאבק שהתנהל בכפר בודרוס נגד החומה. מאבק לא אלים שהסתיים בהצלחה גדולה.
דורון צור, איש יקר, ראה את הסרט ולהלן רשמיו. אני מזמין אתכם לזכור תוך כדי קריאה שמה שקרה והסתיים בבודרוס הוא מנת חלקם של כפרים רבים בגדה היום. אלא שבכפרים אלו דבר לא הסתיים וההצלחה אינה מובטחת. ביום ראשון בג"ץ אמור לפסוק במספר עתירות שהוגשו בעניין החומה בוולאג'ה. נקווה לטוב אבל עתירות אחרות של תושבי הכפר כבר נידחו.
לאלו מאיתנו שנרתעים מהמחשבה על עמידה מול בולדוזרים וחיילים חמושים אני רוצה להציע שהמאבק הזה אינו רק של הפלסטינים. זה מאבק של כולנו ומי שהאינטנסיביות של מאבקים דוגמת בודרוס היא למעלה מכוחותיו מוזמן לפעול בדרך אחרת, חשובה מעין כמותה: לעורר את דעת הקהל הישראלית לגבי המתרחש שם. יש דרכים לעשות זאת ונדון בחלקן ביום שלישי.
דרך אגב, הרשימה הזו פורסמה גם בבלוג החדש של דהרמה אקטיביסטית בישראל.
ודבר אחרון לפני התיאור של דורון – טריילר לסרט.
קרא עוד »
מה המרחק בין מה שאנחנו מספרים לעצמנו למה שבאמת קורה?
אתחיל מדוגמא מתמטית.
במתמטיקה יש שמות לקבוצות שונות של מספרים. ישנם למשל המספרים הטבעיים 1,2,3,4… וישנם המספרים הראציונלים (מלשון ratio, מנה) – אלו המתקבלים מחלוקה של שני מספרים שלמים – 1/3, 17/6… לתקופה מסוימת רווחה הסברה שאלו הם כל המספרים שקיימים על ציר המספרים. הפיתגוראים אפילו סברו שהמספרים הללו נמצאים במהות של כל התופעות הגשמיות. קרא עוד »
שועי רז היקר מאוד הזמין אותי להרצות במסגרת סמינר של המרכז לחקר הקבלה באוניברסיטת בר-אילן ולהלן תוכן ההרצאה. בהכיני את ההרצאה סברתי שהדברים שאני כותב הם גם מעניינים וגם לא מעוררי מחלוקת יתר על המידה אולם טעיתי. מאזיניי חלקו על הרבה ממה שאמרתי וקטעו אותי שוב ושוב בשאלות נסערות.
ההתנגדויות היו משני סוגים בעיקר. היתה טענה שהדברים שאני מציג אינם בודהיזם. ש"אני מקשט את האידיאולוגיה המערבית ליברלית שלי ברעיונות שאני שואל מהבודהיזם לצרכי", רעיונות שאני מעוות תוך כדי כך. הבודהיזם הוא פאסיבי ואינו מעודד מעורבות בחברה, טענו מארחיי. נסיתי להראות להם שיש להם תמונה חלקית בלבד של הדהארמה וההסטוריה שלה אולם אני לא בטוח שהם השתכנעו.לכן אדגיש כאן בפני הקוראים: הבודהיזם, בכל הארצות בהן הוא פעיל, אינו נרתע ממעורבות בחברה ובמיטבו המעורבות הזו היא חלק אינטגרלי ממנו.
ההתנגדויות היותר מעניינות מבחינתי היו ברמה הפוליטית. הדיבור שלי על "סבל פלסטיני" לא התקבל באהדה. לטעמי, לא טענתי בהרצאה טענות פוליטיות מרחיקות לכת. הטיעון שלי הסתכם בכך שקיים סבל פלסטיני שאנחנו אחראים לו ולכן איננו יכולים להתעלם ממנו. העובדה שעצם הטענה הזו עוררה התנגדות בדמות הערות על עוינות פלסטינית או שאלות האם אני מתנגד לשירות בצבא הבהירה לי שמחויבות הדהארמה להפחתת דוקהא היא דבר כלל לא טריביאלי.
קריאה מהנה. קרא עוד »
פורסם ב-16 ביוני 2010 בשעה 8:46
קטגוריות: דהארמה אקטיביסטית, תבונת הגוף
|
תגים אג'האן בודהדסה, אקטיביזם, בודהיזם ודהארמה, ברני גלאסמן, ג'ואנה מייסי, דהארמה מעורבת חברתית, הפסקת האש שבלב, זן פיסמייקרס, טיך נהאת האן, נחי אלון
|
מכתב אל אזרח ישראלי,
עברו שבעה ימים מאז ההשתלטות שלנו על המשט לעזה. אפשר להתחיל להרים קצת את הראש ולהסתכל ביתר בהירות על מה שהתחולל פה. בשבעת הימים הללו מדברים הרבה על מי אשם ומי פעל בשיקול דעת. אני לא מעוניין לכתוב על אשמה, אני רוצה לכתוב לך על אחריות.
שוב ושוב אומרים לנו שהחיילים היו בסדר גמור, שבתנאים שנוצרו (שים לב לשימוש הזה בצורה הסבילה) הם לא יכלו לפעול אחרת ושבכל מקום אחר זה היה נגמר גרוע יותר. אומרים לנו שהמשט אורגן על ידי טרוריסטים, שהכל באשמתם. הצבא כרגיל יחקור את תהליך האימונים לקראת המשימה ואת ביצועה. מתווכחים קצת האם צריך לחקור את תהליך קבלת ההחלטות בממשלה, היו אפילו עיתונאים שאמרו שביבי מסוכן לישראל ושברק צריך להתפטר.
אתה שם לב שיש גורם אחד שאיש אינו מביא בחשבון בכל השרשרת הזו? אני לא רוצה לכתוב כאן על החיילים וגם לא על המפקדים. לא על פעילי השלום האותנטיים, לא על הפעילים האנטי-ישראלים, לא על הפוליטיקאים שלהם ולא על הפוליטיקאים שלנו.
אני רוצה לכתוב עליך ועלי. עלינו ועל האחריות שלנו למה שמתחולל פה. כי דמוקרטיה היא לא רק החופש שלנו. היא גם לא מתמצה בשיוויון קרא עוד »
לקרוא את מרלו-פונטי (ואודותיו) הביא אותי למצב של חסד בו החיבור בין התודעה לגוף נחווה יותר מקרוב. אני הולך ברחוב או יושב בפארק והגוף כל כך חי. הראיה מתרחשת בגוף כולו, השמיעה קולטת פוליפוניה עשירה ובהירה מהרגיל. העולם נהיה סמיך הרבה יותר, עמוק יותר. צעדי מהדהדים בדיוק במקומם. גם המדיטציה דחוסה יותר. קרא עוד »
אני מכיר מקרוב את הכוחנות וחוסר ההגינות של "כוחות הביטחון" – משטרה, צבא ושב"כ.
כל כך הרבה פעמים מעכבים אותי שוטרים כשאני הולך לתומי ברחוב, מדברים בגסות, מפשפשים בכלי ומסרבים להתנצל אחר כך.
כשחברים שלי דורשים יחס מינימלי של כבוד הם מותקפים ונלקחים למעצר. (הכתבה המתארת איך חבר שלי נלקח באלימות באמצע רחוב בשכונת עמק רפאים למעצר ללא כל סיבה, הורדה משום מה מהאתר של עיתון הארץ). קרא עוד »
אני שמח מאוד לפרסם את הסדנה הבאה (שאני גם מעורב בהכנתה). ובאותה הזדמנות, משהו קטן שעשה לי טוב על הלב:
קרא עוד »
