מדיטציות גוף

Home  >>  Uncategorized  >>  מדיטציות גוף

מדיטציות גוף

On February 4, 2002, Posted by , In Uncategorized, With Comments Off on מדיטציות גוף

רוחניים או מקורקעים? שאפתנים או רחפניים? נסחפים עם הזרם או הולכים נגדו? לא משנה מי אתם, כי הזמנת חתונה מעוצבת ומדהימה מגיעה לכל זוג מאושר בתחילת דרכו. http://www.prettypaper.co.il – אתם מוזמנים!

גועל נפש

חומציות תוססת בקיבה. צואה רעילה במערכת הביוב של המעי.

לכלוך צהוב על הריסים בבוקר.

ריח רע של פה. שיניים מוכתמות בכסף וצהוב. לשון מכוסה לבן-צהוב דוחה.

בטן רופסת, שיער שמנוני, שומות, חצ’קונים על כל הגוף, כתמי לידה, מומים, פגיעות.

כבד מזוהם ברעל, ריאות שחורות.

בתי שחי חריפים. יום אחד גיליתי שלמורה מוערך שלי יש ריח לוואי קבוע (איך זה יכול להיות?) של זיעה.

נוזלי הגוף מבעבעים במחשכים לא מוכרים, דולפים החוצה דרך כל הנקבים.

דימום חודשי של מוות קטן ואובדן וכאב.

החריץ של הישבן. מה, הן כולן כל כך מטומטמות שהוא נחשף להן שוב ושוב כאילו כלום?

בטיול עם יעל אנחנו מטפסים את העליה החמה תלולה מערוץ היהודיה

אל בתי הכפר הסורי הנטוש. מתנשפים למעלה, יעל

אדומה מדי, שמוטה,אפשר לראות את כל המיץ שיצא לה.

פתאום אני רואה אותה – שמדליקה אותי כבר כמה שבועות – כשק מלא דם וסחי.

כשנמות נירקב הא? מה אתם חושבים קורה עכשיו?!

שמחה

להניח את הגוף. גלים קצובים של נשימה.

הרטט הלא פוסק הזה. אני חי אני חי.

כשהגוף נפתח.

להרגיש ארוך גבוה. מקורקע.

חשמל בכפות הידיים.

הגוף נמס שבריריות מענגת.

קור חותך של חורף הרים יבש.

לדגדג, לחייך. עיניים.

הבודהה דיבר על הנאות גופניות נחותות והנאה נעלה שאינה גופנית.

בתור מואר הוא לפעמים היה כל כך טיפש. אין הנאה שאינה גופנית.

דפיקות לב.

לקפוץ, להתגלגל, להתגושש, להתאמץ, לדחוף את האדמה לעוף אני חי אני חי.

קירבה

לרפרף כך שלא ברור אם האצבעות נוגעות.

למעוך חזק. להסתכל עמוק עמוק.

להצחיק אותך.

גוף בתוך גוף.

ולפתע גוף בתוף גוף בתוך גוף האינסוף נפתח.

שבועיים אחרי היהודיה החזה של יעל אצלי במיטה כל כך רך עד

שהוכיתי בתדהמה. ולא היתה שום מחשבה של גועל נפש וכל נוזלי הגוף היו גן שעשועים

אחד גדול.

צבעים שנכנסים דרך העיניים ונוגעים בלב.

קולות זורמים בתוכי כמו מים.

זה חם, זה קר. עלה חד. טל מרטיב-מקפיא.
בגופים מפותלים אני חזק אני שובב אני ביישן ויצירתי לא ידעתי כמה וגם את.

בוא אלי.

להסתער עליך כמו חייל שחוזר לאמא שלו ולדעת שתחתוך בי כרצונך פיתולים גלגולים וצעקות.

הנס האמיתי הוא ללכת על האדמה הזו (טיך נהאת האן) יחפים (אני).

בושה

בלשכת גיוס חייל(ת???) ממשש לי את האשכים בכפפה של ניילון.

אחרי יומיים של כאבים נוראיים מסכים לקבל זריקה בקצה עמוד השדרה התחת שלי חשוף בפני הרופא המזריק.

חודש לא ראיתי אותה ובזמן הזה סבתא בת 95 עברה לכיסא גלגלים. בביקור של השבת האחרונה היא כבר עצמה עיניים כל כמה דקות. ככל שהבטן שלה תופחת ככה הפנים שלה מרזות. כואב לה, אין לה תאבון ויש לה עצירות. אנחנו לא מצליחים לדבר אז במקום זה אני מעסה לה את הגב. לוקח לה רבע שעה להסכים לבלוע 4 כדורי תרופות ואני תוהה אם כשהיא תתמוטט פתאום מולי אעיז לא להתקשר למגן דוד אדום. וסבא שהיתה מכריחה אותו לצאת לטייל ברגל כדי שלא יחלש והוא שכאבו לו הרגליים היה מרמה על הספסל מחוץ לבית ויום אחד שהייתי אצלהם והוא השתין על כל הרצפה. וגם סבתא מאבא שדעכה וכאבה ולא זכרה ולא אכלה ולא ידעה.

פגיעות

מטופל שוכב על הפוטון.

כמו בבוקר כשאני מתעורר לפנייך ומסתכל ומקשיב טוב טוב. החלומות שלך מתערבבים עם שלי.

כמו לעטוף תינוק.

עיניים עצומות גוף חשוף. כמעט תמיד מכמיר לב.
איך הוא מסכים שאראה אותו ככה, איך היא מסכימה שאגע בה.
תוך כדי תיאור מכאובי העצמות והשרירים והאיברים הפנימיים
מתגלה גם כאב הלב.

כל הגופים הללו שנותנים לגעת בהם. לגעת איפה שכואב.
לגעת איפה שנעים. מסכימים לינוק עוד ועוד. מרפים.
והפנים עצומות עיניים ודווקא אז רבות הבעה.
אצלה זה כאב אצלו עצב אצלו מנוחה אצלה מתח.

לפעמים אנחנו כמו בועת סבון פחד אלוהים לגעת.

אתמול נתקלתי בזוג חברים שלא ראיתי שנתיים. לפני חצי שנה כתב לי שגילו אצלו סרטן. היה ניתוח מוצלח מאוד. עכשיו אני בטיפולים הוא אומר. אוכל מרק – בדיוק עכשיו כן יש לו תיאבון. משיער הקוקו הארוך שלו נותרה תספורת בלונדינית קצוצה. אני רואה אותה אומרת “אהובי”, אוחזת בשערו וגוזרת.