מכתב אל אזרח ישראלי,
עברו שבעה ימים מאז ההשתלטות שלנו על המשט לעזה. אפשר להתחיל להרים קצת את הראש ולהסתכל ביתר בהירות על מה שהתחולל פה. בשבעת הימים הללו מדברים הרבה על מי אשם ומי פעל בשיקול דעת. אני לא מעוניין לכתוב על אשמה, אני רוצה לכתוב לך על אחריות.
שוב ושוב אומרים לנו שהחיילים היו בסדר גמור, שבתנאים שנוצרו (שים לב לשימוש הזה בצורה הסבילה) הם לא יכלו לפעול אחרת ושבכל מקום אחר זה היה נגמר גרוע יותר. אומרים לנו שהמשט אורגן על ידי טרוריסטים, שהכל באשמתם. הצבא כרגיל יחקור את תהליך האימונים לקראת המשימה ואת ביצועה. מתווכחים קצת האם צריך לחקור את תהליך קבלת ההחלטות בממשלה, היו אפילו עיתונאים שאמרו שביבי מסוכן לישראל ושברק צריך להתפטר.
אתה שם לב שיש גורם אחד שאיש אינו מביא בחשבון בכל השרשרת הזו? אני לא רוצה לכתוב כאן על החיילים וגם לא על המפקדים. לא על פעילי השלום האותנטיים, לא על הפעילים האנטי-ישראלים, לא על הפוליטיקאים שלהם ולא על הפוליטיקאים שלנו.
אני רוצה לכתוב עליך ועלי. עלינו ועל האחריות שלנו למה שמתחולל פה. כי דמוקרטיה היא לא רק החופש שלנו. היא גם לא מתמצה בשיוויון זכויות לערבים. דמוקרטיה היא שלטון העם והעם זה אנחנו, אני ואתה. אנחנו אחראים על מה שקורה פה והגיע הזמן שננהג בהתאם לאחריות הזו.
מה קרה לך?! איך אתה מצליח להשלים עם האופן שבו המדינה הזו מנוהלת ומתנהלת? למה אתה משאיר את כל האחריות למנהיגים דמיקולו ונותן להם להכתיב לך מה לחשוב על הסמטוכה שהם עושים כאן? אני מכיר אותך ורואה איך אתה פועל ביום יום: את הפעלתנות והיצירתיות, את האכפתיות, את הממזריות. לאן כל זה נעלם בקשר לניהול החברה שלנו? המנהיגים שלך פישלו בגדול, המדינה שלך תועה באפילה ומה אתה עושה בקשר לכך?
אתה לא זוכר שאתה הריבון האמיתי כאן, שאתה האחראי? אתה מרשה לעצמך להמשיך בעיסוקים שלך כאילו כלום: מתרכז בלימודים או בעבודה שלך, דואג לקדם את עצמך, לא שוכח ללכת להופעה טובה או לבלות במסעדה. אנשים – יהודים, ערבים – נמצאים במלחמת הישרדות מיותרת ואתה, שאצלך נמצא הכוח לקבוע התנהלות אחרת, כאילו חי ביקום מקביל. אתה באמת מצליח להינות במסעדה ולא להרגיש את טעם הדם שהכל כאן רווי בו?
איך אתה מתרץ את זה לעצמך? האם אתה אומר שאתה מיואש? שהפלסטינים הם מניאקים מטומטמים, שהמתנחלים לאומנים קנאים, שביבי הוא סתם אידיוט ושאתה לא יודע מה לעשות? אני מסכים. נראה שרוב הכוחות כאן איבדו את הצפון ובאמת לא ברור מה לעשות. אבל ריבונו של עולם כל כך ברור מה לא לעשות. הגיע הזמן שתגיד למנהיגים שלך "די!", "לא!". "אני לא מוכן לדפוסי החשיבה המוגבלים שלכם שמצמצמים הכל למי התחיל ומי יותר חזק. אני לא מוכן לכוחנות שלכם. היא רק גורמת הרס, פוגעת באינטרסים הקיומיים שלי ומפירה את כל הערכים המוסריים שלי. אני לא מוכן לזריעת הפחד שהיא אסטרטגיית ההסברה הבלעדית שלכם. תפסיקו לעזאזל להפחיד אותי כל הזמן".
או אולי אתה אוכל את מה שהמטבחון של ביבי מקדיח בשבילך: "נמל איראני בעזה. תורכיה היא חלק מציר איסלאמי שרוצה להשמיד את ישראל. לינץ' בחיילי השייטת. העולם צבוע. השגנו את התוצאות הטובות ביותר". האלו! איך אתה מסכים לחזור אחרי המנטרות המטופשות הללו? היה כאן כישלון קולוסאלי: חיילים כמעט נהרגו, אזרחים כן נהרגו, מגנים את ישראל בכל מקום ויהיו לזה מחירים בעתיד הקרוב מאוד. ביבי הסכים לועדת חקירה עם משקיפים זרים והוא שוקל להסיר את המצור מעזה (וזה הרי נורא מסוכן).
זוכר איך בבית ספר סיפרו לנו שמנהיגי ערב משתמשים בשנאה לישראל על מנת להסית מעצמם את הביקורת של העם שלהם? אתה לא רואה שזה מה שעושים לנו עכשיו?
אני יודע שאתה לא באמת חמום מוח כוחני. הלכנו יחד לבית ספר ואני זוכר שמה שהיה לנו הכי חשוב זו חברה צודקת ומתוקנת. אני רואה אותך עם הילדים שלך ואני יודע שאתה מייחל לרדיפת שלום. לא שלום של מדינות, גבולות והסכמים אלא רדיפת שלום שבה נרתעים מאלימות שאין בה צורך ומתייסרים על אלימות שכן בוחרים להפעיל. נכון, אנחנו חיים בשכונה מסוכנת אבל דווקא בשל כך עלינו לפתח מיומנות לא להיכנס לקטטות. סחתיין עלינו, אנחנו הכי חזקים כאן. אנחנו מספיק חזקים בשביל לא להיות פחדנים כאלו שנרעשים מכל בריון שמתחצף אלינו. אנחנו מספיק חכמים בשביל להיות מסוגלים למצוא פתרונות אחרים זולת שימוש כוח כדרך היחידה להתמודדות עם איומים.
ישראל השקיעה כל כך הרבה בנשק וצבא והיא מומחית עולמית בתחום. יש מתודות וכלים שאפילו האמריקאים קונים מאיתנו. תאר לעצמך שהיינו משקיעים את אותם כספים ואותה אנרגיה בפיתוח אסטרטגיות לא אלימות להסרת איומים ולפיתרון סכסוכים. בטוח היינו עולים על דברים שמהטמה גנדי ומרתין לותר קינג זה כלום לעומתם. זה לא שאני ממליץ על פציפיזם, אבל רבאכ, אפילו את הדיקטטורות הקומוניסטיות במזרח אירופה העם הצליח להפיל בלי אלימות. אתה ספקן? יש מומחים לפיתוח אסטרטגיות לא כוחניות להתמודדות עם איומים. חלק מהם ישראלים, חלק מהם לא מישראל. אפשר ללמוד מהם ואני בטוח שאם נרצה גם נפתח בעצמנו דברים שהם טרם חשבו עליהם.
בשביל שישראל תבחר בדרך הזו הקול שלך חייב להישמע. המנהיגים המפוחדים שלנו חושבים שעם ישראל הוא אספסוף שנוהה אחרי מי שמפעיל הכי הרבה כוח. צריך להראות להם שלא כך הם פני הדברים. צריך גם להבטיח להם שיש לנו את הסבלנות ואת העוצמה המנטאלית להתמודד עם התגרויות והתקפות של אויבים בלי שניגרר לדפוס האוטומטי של עין תחת עין.
הצעד הראשון הוא להזכיר לעצמנו מה חשוב לנו, אלו חיים אנחנו רוצים כאן. הצעד הבא הוא להבהיר את זה לאנשים שקוראים לעצמם מנהיגים ושכחו שאנחנו הם שמשלמים את המשכורת שלהם.
לרבי נחמן מיוחסת תפילה יפהפיה לשלום. התפילה פונה לאלוהים שישרה שלום עלינו. אבל אישית אני לא מאמין באלוהים. בדמוקרטיה, האדם הקטן הוא הריבון ולכן אני מפנה את התפילה הזו אליך.
יהי רצון מלפניך, ישראלי אחי אהובי, שתבטל מלחמות ושפיכות דמים מן העולם, ותמשיך שלום גדול ונפלא בעולם, ולא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה: רק יכירו וידעו כל יושבי תבל האמת לאמתה, אשר לא באנו לזה העולם בשביל ריב ומחלוקת, ולא בשביל שנאה וקנאה וקנטור ושפיכות דמים. רק באנו לעולם כדי לחיות יחדיו, יצורים ברוכים שכמותנו.
ובכן, הבה נרחם על עצמנו ועל כל אחינו. ויקוים בנו מקרא שכתוב: "ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם": "ויגל כמים משפט, וצדקה כנחל איתן": כי מלאה הארץ דעה את האדם הרודף שלום, כמים לים מכסים.
תודה אביב.
הלוואי ולסכסוך הישראלי-פלסטיני יהיה אכן פתרון לא אלים
ועד אז, אני מקווה שהמדינה תמשיך להתנהל בצורה הרצויה שהיא מתנהלת עד כה.
וואו אביב.
אחד הפוסטים החזקים והטובים שלך, וזה אומר הרבה.
פוסט ששווה לתרגם לכל שפה ולהתאים לכל מדינה.
מצטרף ומחזק כל מילה, ובוש בהשלמתי ובשקט היחסי שלי.
אתמול נכנסתי לאתר לראות אם כתבת משהו…
תודה רבה
אביגיל
ועוד משהו:
The way of cowardice is to embed ourselves in a cocoon,in which we prepetuate our habitual patterns. When we are constantly recreating our basic patterns of behavior and thought, we never have to leap into fresh air or onto fresh ground.
Chogyam trungpa/ the Sacred path of the Warrior
Hi Aviv,
No Hebrew keyboard on this computer sorry… Great post! Let me know if you will manage to get anybody to listen to you because I'm very skeptical about that. I was trying to convey some of these messages in my work place (where there are a few hundred Israelis and Jews) and almost got taken to the stake to be torched. What we're dealing with here is not only acquired hysteria but also the kind that is already encoded in our genes.
תודה יוסי (וגם לכל שאר המגיבים)
חשבתי עליך בימים האחרונים, על איך אנחנו בישראל מרחיקים אנשים טובים כמוך ועושים כל שביכולתנו על מנת שלא תחזרו אלינו.
תמשיך לדבר עם הציבור הכועס שסביבך. בסופו של דבר נצליח לכבות את האש.
אביב
תודה רבה אביב על פוסט כל כך חשוב. חשוב שנתבייש קצת בפסיביות שלנו. כולי תקווה שזה ידחוף אותנו לפעול יותר. שולחת אותו לכל מכרי.
יסמין
תודה יקירתי,
במקום בושה אני מקוה שתתעורר בנו תקוה ואמונה שאנחנו כן יכולים לעצב את מה שקורה כאן.
יופי, אבל למה בלשון זכר, שוב ושוב ושוב: אתה. מה עם את? מה עם אתם? זה ניסוח כל כך אנכרוניסטי ומעט מקומם, שחבל.
מיכל,
אתה נגמר ב"ה" ולכן זו לשון נקבה.
חוץ מזה את כמובן צודקת.
לפי הוראתו של ארדואן, החל צבא טורקיה, עוד בסוף שבוע שעבר לפני תקרית ההשתלטות הישראלית על 'מרמרה', לרכז כוחות אוויר, צי, ומרינס טורקיים בחבל הטורקי בצפון קפריסין, שיהיו מוכנים להגן על שיירות האוניות ולפעול נגד ניסיונות ההשתלטות של צה"ל; רק התערבות נמרצת של היועץ לביטחון לאומי האמריקני וראש לשכת נשיא צרפת אשר איימו על ארדוגן כי אם יפעיל את הצבא הטורקי נגד צה"ל, הם יפעלו לבידודה של טורקיה בנאט"ו ובאירופה, נמנעה ברגע האחרון השבוע התנגשות צבאית בין צה"ל לצבא טורקיה.
זו הסיבה מדוע בשבת הדליפו מקורות טורקיים לעיתונות הערבית ידיעות לפיהן ארדואן עצמו עומד להשתתף באחד המשטים הבאים שיתלוו אליו אוניות מלחמה טורקיות. במילים אחרות, ארדואן, לא נטש את האופציה של הפעלת הצבא הטורקי לשבירת המצור הישראלי על עזה, הוא רק הבין שהוא צריך להתכונן לקראתה בצורה מתוחכמת וזהירה יותר.
האימפוטנציה של ברק וביבי מביאה אותנו הלום, ראית מה קורה עם חיזבאללה מאז שהגרמנים והספרדים שומרים על היוצא והנכנס בנמלים, יש שם טילים יותר מלצבא סדיר ממוצע…..אתה תמשיך לשחק שח עם עצמך…
אמאלה – הטורקים באים.
ולגבי החיזבאללה – ההתעצמות שלהם מתרחשת אחרי ההרפתקה הישראלית הכוחנית של 2006.
כך שהדוגמאות שלך רק מחזקות את דעתי שהישענות על כוח לא יכולה להיות אסרטגיה בלעדית.
עד לא מזמן טורקיה היתה בעלת ברית אסטרטגית חשובה מאוד של ישראל. צבי בראל כותב היום על החלק של ישראל בהריסת הקשר החשוב הזה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1172538.html
אם תהיה הפיכה בטווח הקרוב של הצד החילוני-צבאי, שארדואן במאבקים עימו ממש כעת, כדי להציל את טורקיה ולשמור על הישגי אתא-טורק אז הברית תחזור להיות כשהיה.
ארדואן מגזים יותר ויותר, ממש תמחרה עם אחמדיניג'אד, אתה יכול להמשיך להתעלם מהכותרת השבועית שלו…לאחר שלא קיבלו את טורקיה לאירופה, ולא בכדי, כי בלעדיו כנראה כן היו מקבלים…הוא נצמד לצד האיסלאמי ומצטלם כל היום עם ראש ממשלת איראן….הוא איננו מייצג את העם הטורקי ולכן אני מקווה שיעוף מכסאו במהרה…
הקשר היחיד שאני רואה בין מה שכתבת לנושא של הרשימה הזו הוא שההתנהגות הישראלית שמעוררת זעם בטורקיה ועוזרת לארדואן להציג את עצמו כמגן המוסלמים מקטינה מאוד את הסיכוי להפיכה מוצלחת נגדו.
אביב,
תודה תודה על פוסט נכון כל כך, חסרים כאן קולות שפויים כאלה, וחסרים מנהיגים שישמיעו קולות כאלה… מה דעתך לקום ולהנהיג?
תודה דבורה – קטונתי. אבל אני שותף לעשייה שטרם מצאתי את ההזדמנות המתאימה לספר עליה כאן. אשמח אם נדבר ונראה אם מתאים לך להצטרף אלינו או לעשייה אחרת.
תכתבי אלי בבקשה.
אחלה פוסט!
התחלת טוב: "אני רוצה לכתוב עליך ועלי"
ומיד עברת ל: "מה קרה לך?"
נקודה טובה אלעד. אז כמה מילים עלי:
אני לא יכול לשבת בשקט כשכל כך הרבה אלימות מופעלת בשמי. אז אני מנסה לפעול להקטין אותה. ואני יודע שבשביל להצליח בכך אני צריך לגעת באנשים שמשלימים עם האלימות הזו וגם באלו שמאמינים שבאמת אין לנו ברירה אחרת.
כך שה"מה קרה לך" שלי לא בא להאשים. אני יודע שלמי שחי פה יש יכולות מדהימות ושאנחנו יכולים ליצור כאן חברה מדהימה.
מעבר לזה, החלק שמדבר עלי נגמר להיכתב היום ויפורסם בשבוע הבא.
אני מניח שמה שאתה עושה לא קשור לבלוג הזה שכן כאן כמעט אין "אנשים שמשלימים עם האלימות הזו וגם באלו שמאמינים שבאמת אין לנו ברירה אחרת" (כפי שכתבת). כאן אולי יותר מעניין למה כתבת בלשון זכר.
נחכה שבוע?
בגדול אתה צודק
אבל הבעיות מורכבות וקשות ואיני רואה את מי שייקדם את הקו שלך.
ראשית זה עולם זר ומוזר כפי שהיה ב 1935. מה לדעתך האחריות של אובמה ונאומיו לעולם המוסלמי לאסון המתקרב הזה? זה אינו גלגול אחריות, זו הערכת יכולת. מה יכולתם של מנהיגי ישראל לעומת שינוי אדיר כזה במדיניות העולמית. לפי דבריך אנחנו אשמים, מעניין, חוזר הסיפור של האשמת הקורבנות גם בטבח הגדול בין 1935 ל 1945. חשבתי שכבר נגמלנו מזה. יש רוע בגודל כזה שעם קטן כישראל אינו מסוגל לטפל בו. היהודי אינו אשם בכל הרוע בודאי בחלקו אבל לא בכולו.
1. לי אין TV וכמעט שאין לי מגע עם תרבות מיובאת. מתברר שיש חרם תרבותי מתגבר על ישראל. מתברר שיש אנשים בארץ מהעילית שהייתה צריכה לקדם את הקו הצודק שלך שמתפרנסים מאומנות ציור, דרמה, ספרות, וכ"ו ושמעודדים ותומכים בחרם תרבותי זה. בכך הם מאבדים השפעה על הציבור גם עלי. גוש שלום מכין משט לעזה, בסדר אבל מה בדבר שליט. העלית של הכסף כבר הבטיחה עצמה כאן ובחו"ל. העילית התרבותית מתנכרת בצורה מופרזת ובוטה מי יקדם את הקו שלך? קודם רדו לעם פנו לעם דברו אל העם. לשמאלני השמאל הכי קיצוניים יש פי אלף יותר גישה לתקשורת מאשר לי. במקום זה המנהיגים של הקו שלך, גוש שלום ודומיו הנם מודל לכך, רצים לחו"ל. למה? מדוע? לאיזה תועלת.
2. מונחות לפני תמונות שפורסמו היום בתורכיה. רואים את חיילי השייטת מוכים, מבוזים, מושפלים, מופשטים, נגררים על הסיפון בתהליך של לינץ. אלו אנשים שנשאו על עצמם אקדחים ונמנעו מירי. עובדה, כשהחלו לירות נגמר הלינץ המטורף בידי אספסוף מוטרף דתית שברור היה כיצד ייגמר, זכור את הידיים המדממות בחלון ברמאללה. אם מישהו היה עושה כך לחילים תורכיים הוא היה מת, בטוח. האספסוף שיראה תמונות אלו מחד נהנה מהשפלת היהודים הנראים חלשים, מוכים, עלובים ומייד מגנה אותם כרוצחים שפלים משום שהם עשו פחות בהרבה ממה שכל חיל תורכי היה עושה. ציבור זה ומנהיגיו לא מוכן להסיק מסקנות חוץ מהעובדה שנהרגו ויש לנקום את נקמתם. זה האספסוף וזה ראש ממשלת תורכיה וזו המערכת שהוא משית על ארצו כמו באירן, משמרות מהפיכה שיובילו את תורכיה מעכשיו. יש לך רעיון טכני מה עושים כנגד מהפיכה כזו? האם יפרסמו מכתב לתורכי אלמוני בעיתונות שם?
3. ברור היום לכל ישראלי סביר שלא היה כאן טבח יזום מצד ישראל. האם מי שרוצה להוביל את הקו שלך ולהשפיע על העם הישראלי לשכנע את מנהיגיו לשנות מדרכם ובבלוג שלו זעק לפני שידע דבר שצה"ל טובח ברודפי שלום חסרי ישע, מוכן לבקש סליחה. דבר טכני זעיר לפני המהפיכה הקוגניטיבית הגדולה.
4. מה בדיוק אתה מציע לעשות עם השייח רעאד סלח. אם אתה אובד עצות כמוני בעניין זה למה אתה חושב שלאדם אחר יש עצה. גם השמאל הערבי הולך אתו. באיזה כלי תשכנע אנשים כביכול רציונליים שמלמדים מקצועות רציונליים באוניברסיטאות בישראל ובעולם שהאיש שחי בעולם עובדות ואמונות שונה לחלוטין ממני וממך מוביל לאסון
5. דבר ראשון צריך מייד וועדת חקירה שבה יהיה לישראל מה לומר ולדרוש שתחקור גם בתורכיה – ברור שזה לא יהיה אך אפשר לדרוש. צריך מייד ממשלת חירום. עבורי גברת ליבני ורמון שמאחריה איבדו כל אמון וצריך לפנות לעם יום יום שעה שעה ולהסביר. יהיה רע לפני שיהיה רע מאוד.
רני – אני עונה בקיצור נמרץ,
איפה ראית שהטלתי עלינו אשמה?
אבל, גם אם איננו אשמים אי אפשר לבטל את ההתנהלות השגויה והפוגענית שלנו.
אני לא האשמתי אף אחד בטבח וגם לא החרמתי איש – בבקשה אל תטיל עלי אחריות לאיזשהו מחנה שמאל דימיוני.
מעבר לכך אני לא רואה קשר בין הסכנות שאתה מצביע עליהן לבין מה שכתבתי. כוחנות אינה כוח ופיתוח אסטרטגיות לא אלימות אינה חולשה.
מי יקדם את הקו שלי? אף אחד זולת אני ואתה.
זה יפה מאוד, ובכל זאת, אתמול בהפגנה ניגשה אלי מישהי, כי אחזתי איזה שלט, ושאלה אותי, "אתה יהודי?".
אתה אמור לענות כן או לא, ובזה העניין כבר סגור, נעול, ידוע, ואין מה לדבר.
במילים אחרות, אפשרות השיחה שאתה מדמיין היא הדבר שבכלל לא מובן מאליו. ועדיין, חשוב כמובן לדמיין אותה.
הי דרור,
אני לא מתיימר להצליח לקיים את השיחה הזו אבל לדמיין זה לא מספיק. חייבים למצוא איך לקיים אותה.
זוכר את המשחק הזה שבו אסור לך להשתמש במילים "כן", "לא", "שחור", "לבן"? שואלים אותך שאלות ומנסים לבלבל אותך כדי שבכל זאת תשתמש במילים הללו. מפתיע עד כמה קשה לא להפסיד.
לפעמים אני משחק (בלי שאחרים ידעו) בלהימנע מלענות בשלילה, כלומר לוקח על עצמי להענות למה שמופנה אלי. פעמים אחרות אני משחק בלהשתחרר מהבעת דיעות של שחור ולבן. זה כל כך לא פשוט ומלמד הרבה.
במדינה דמוקרטית, הרוב מקים את השלטון הרצוי לו וזה כנראה אומר שהמנהיגים "דמיקולו" הם אלו שזכו לאמונו של העם.
הבריחה שלנו "היפים, הצודקים והמדהימים" מעיסוק מתסכל בפוליטיקה הארצית, היא שגורמת לכך ש"העם" לא יכיר אותנו ואת החלופות שאנחנו מציעים. הגיגים "איכותיים" בבלוגים נסתרים מהעין לא יביאו את התמורה בדעת הקהל הישראלית, הרוצה לשנות באמת, יצטרף לדב חנין, לפעילי מר"צ, ישכנעם להקים סוף סוף את התנועה האזרחית הישראלית שתאבק על שיכלו וליבו של האזרח שמוכן ללכת לקלפי ולהביא איתו את חבריו ובני משפחתו. אנחנו מוכנים??? אז,יאללה לעבודה..
תודה גלעד,
כתיבת בלוג היא באמת סוג של מותרות וגם לא פתחתי אותו על מנת לכתוב על ענייני חברה ופוליטיקה.
מכיוון שיש כל כך הרבה מותרות בחיים שלי אני מרגיש עוד יותר מחוייב לפעול למען תיקון החברה ולשם כך, כפי שכתבת, כתיבה בבלוג אינה מספיקה.
יש לי אפיקים משלי לעשייה ובינתיים הם לא מתרחשים תחת המטריה של דב חנין או מר"צ.
אם תותר לי הערה אחת לכיוונך – התגובה שלך נשמעת כאילו אתה מאשים אותי בהפרחת מילים יפות ואי עשייה. אז חוץ מזה שכאמור אתה טועה לגבי, הטחת האשמות הזו היא לא הדרך הכי מוצלחת להזמין אנשים להצטרף אליך. הלוחמנות הזו משותפת לצערי לשמאל כמו לימין. אני לא מחפש מילים יפות אלא מילים שתואמות את דרך השלום שאני מאמין בה.
יאללה לעבודה
כתבת יפה ומרגש
דיברת אלי
תודה
מעורר ומאתגר. תודה אביב
הי אביב
תודה על הפוסט.
סליחה מראש על התגובה הארוכה – תתיחס מראש רק למה שמעניין אותך.
אני מזדהה עם מה שכתבת -
אני מרגיש שיכולת להשתהות רגשית מבלי להיכנס לתגובתיות מתוך התלהמות\פאניקה, עמדה של אי כוחנות (בשנוה משימוש בכוח)וגישה של שלום הם מימדים שחסרים לנו כציבור במדינה.
בכל זאת עולות לי כמה שאלות
א.
האם ביבי או ברק יסכימו (בינם לבין עצמם) עם הראייה שלך – הם הרי לא יראו עצמם כמתלהמים או זורעי פחד אני מניח ? האם איש מהצד הימני יסכים ? ייתכן שמה שאתה רואה בצורה אחת אחרים יראו כהתנהגות שקולה ? האם אין כאן עניין של תפיסה אידיולוגית שקובעת את ההסתכלות על התנהלויות שונות ?
ב.
אני חושב שגם ברמת הדיון (ולווא דווקא הנוכחי) אפשר לראות שפעמים רבות הצעה ללקיחת אחריות מתפרשת אוטומטית כהאשמה – זה בא בעיני מאותה משפחה של תגובתיות. אפשר לומר שהסיבה לכך טובה – כשאזרחים ישראלים מרגישים מותקפים מבחוץ ונמצאים בפאניקה – אז כל העברת "ביקורת בונה" לא מתקבל בברכה- כי לאמץ זאת בעצם פוגע אולי בקו של מגננה על ידי התקפה או מתערבב עם שלל הביקורות המוחצות (והלא בונות) המוטחות מבחוץ.
ובמידה מסוימת באמת אפשר לומר שההצעה שלך כן באה מכיוון של עמדה פוליטית מסוימת – הגוון של דבריך לטעמי היה נשמע אחרת אם היית אדם בעל דעות ימניות מובהקות אך עם אותה תפיסת שלום, פתיחות ושקילות – מעניין אותי לחשוב איך היה מנוסח מכתבך אז (אני אומר את זה בלי ציניות ! אם אתה חושב שאתה יכול לעשות משהו כזה זה נשמע לי מאוד מעניין כניסוי מחשבתי))
לטעמי יש בהצעה שהצעת כוח של לקיחת אחריות ולא סיכון קיומי – כי היא אומרת שלא משנה מה האחר עושה תמיד אתה יכול לשאול איפה הבחירה שלך, איפה אתה יכול לפעול בצורה אחרת שאינה מלבה את האש
ג. למרות זאת עולה השאלה – האם הסכסוך בנוי על גבי התלהמות רגשית וחוסר יכולת ויסות או אי הסכמה בסיסי אידיאולוגי לגבי דברים מסוימים –
האם יכולה להיות פתיחות והקשבה כשמדובר בצדדים שתפיסתם האידיאולוית מנוגדת ? האם פתיחות שקילות והקשבה במצב כזה יעזרו לקרב את העמדות להסכמה ? (ובמידה שכן למה שאנשים בעלי דעות מנוגדות ירצו בפתיחות שכזו אם היא מאיימת על עמדתם הנחרצת ?)
מה שאני אומר זה שלדעתי בתוך הכוח של הפתיחות והשקילות הטרנספורמטיביים שאתה מדבר עליהם מסווה לדעתי גם אימוץ מידה מסוימת של ראייה רחבה – ויכולת לראות את שני הצדדים בסכסוך, לראות ראייה מורכבת יותר ולהיות מוכן לפשרה שתואמת את הצרכים של שני הצדדים וכו'.
ז"א ברמה אחת אני יכול לחשוב על אנשים שנשארים עם דיעות ימניות או שמאלניות בוא נאמר – אבל מאמצים גישה רגשית מנטלית שונה – כפי שאתה מציע – אני בטוח שלמהלך כזה תהיה השפעה חיובית על הלך הרוח בציבור, בהנהגה ובמדינה, אני מניח שרוב האנשים יסכימו…
אבל למה זה לא קורה ? למה נאמר בפופוליטיקה ממשיכים להתנצח ?
אני חושב שבבסיס אם אתה מאמץ עמדה שכזו אתה שם את הזהות האידיאולוגית שלך בפני מצב של "איום לשינוי" – סביר שאם אימצת פתיחות ושקילות ועמדה של "שלום" גם העמדות שלך יעברו איזושהי טרנספורמציה. וזה אולי מסביר למה אנשים מגלים התנגדות לכך – בכל ויכוח או דיון חשוב או במצב משבר שבו אתה מרגיש שהזהות שלך מותקפת. כמבון ששינוי אינו דבר רע אך היאחזות בזהות היא כוח חזק.
שוב תודה לך,
גלעד.
תודה גלעד,
הנקודות שהבאת מעסיקות אותי משתי סיבות: ההכרח שיש בעיניי להצליח לדבר בצורה אפקטיבית אל כלל הציבור כאן והאמונה שלי שמוסר אינו עניין של ימין ושמאל.
לגבי א. ביבי וברק הם לא הכתובת שלי למרות שהייתי נורא שמח אם הם היו לוקחים שיעורים אצל מישהו כמו סטיבן פולדר או נחי אלון.
ב. זו בהחלט נקודה חשובה בעיני. היתה תקופה שניסיתי לנסח עמדה מוסרית ימנית. קיוויתי לבסס אותה על מושג ה"הדר" הבית"רי והתאכזבתי מאוד לגלות שמדובר בהדר אתנוצנטרי מאוד.
הקשר בין מוסריות לעמדות פוליטיות הוא חמקמק. מצד אחד, אם חושבים על מערכות ערכים שונות כנמצאות בתחרות זו עם זו אז מוסר וימניות לא בהכרח הולכים יחדיו. לפי התפיסה הזו הימני הוא חשדן, נוטר טינה ושונא ולכן הוא מוותר על המוסר. אבל זו תפישה שגויה בדיוק כמו התפישה שגורסת שאיש השמאל הוא עוכר ישראל.
לטעמי, דווקא איש ימין – בין אם הוא ימני מסיבות בטחוניות ובין אם הוא ימני כי חברון קדושה בעיניו – צריך להיות מחוייב למוסר ולאי-אלימות כדי להוכיח שהמחיר שנובע מתפישת המציאות שלו הוא נסבל.
וזה מביא אותנו לג.
למה "זה" (פתיחות, קשיבות ושמירה על קדושת החיים) לא קורה? אולי כי זה לא נמצא במקום גבוה בסדרי העדיפויות שלנו. אנו מעדיפים להשיג יעדים אחרים – "לנצח" – ועושים זאת על חשבון האנושיות שלנו.
כאמור ברשימה, האחריות היא שלנו.
מצוין !!!
אביב איתך בכל לבי ועוצמתי, אשמח לחבר כוחות גם אני מנסה להפיץ את דרך "הליכות שלום זה כוח"
אתה מוזמן לקבוצה בגוגל בה אולי תוכל לתרום ולמצוא שותפים
http://groups.google.co.il/group/nonviolence-power?hl=iw&lnk=
וגם להביע דעתך על היוזמה לחדש "איחוד שמי"
תודה שולטי,
אני שמח להכיר את הקבוצה.
אלימות ועוד אלימות וזה לא נגמר,
אני איתך.
הי אביב,
רשומה יפה מאוד. אני חושב שהפנייה לפרט היא טובה ונכונה כי בוויכוחים, ריבים ומלחמות תמיד יש נטייה להכללות. גם פחד ובורות מובילים להכללות ונובעים מהן.הרבה יותר קל לפחד מ… ולהפחיד ע"י שימוש בהכללות כמו ערבים, מחבלים, איראנים או אפילו שמות מופשטים כמו אחמדיניגא'ד, ארדואן, ביבי וכו'.
כשאני מטפל באדם, זה יכול להיות יהודי חרדי או סבתא ערביה ממזרח ירושלים, אני תמיד נדהם מהעוצמה והמורכבות של מפגש עם אדם פרטי אחד על אחד. מפגש שהוא הרבה יותר אמיתי ממפגש עם הכללה כזו או אחרת. במפגש שכזה אני רואה את האנושיות של האדם שמולי ושאין לי ממה לפחד, להיפך, הפחד מאדם שכזה נוגד את ההגיון. כמובן שבסיטואציה כזו ידי היא קצת מעל העליונה בגלל 'מעמדי' כמטפל, אך אני משתדל לנהוג כך גם במצבים אחרים. במפגש עם הכללה אני בעצמי נהפך לחלק מההמון. אני מכליל את עצמי במחנה דמיוני זה או אחר שצריך להתגונן מפני מחנה נגדי – דמיוני גם הוא.
כמו כן אני חושב שהפנייה לפרט צריכה להיות לשינוי החברה (שהיא בעצם עוד הכללה) אך גם לשינוי עצמי פנימי של המלחמות הפנימיות והאלימות הפנימית של כל אדם כלפי עצמו, ולשינוי ואי אלימות בקשר הזוגי ובמערכת המשפחתית.
אכן עוד הרבה עבודה לפני.
תודה רבה טל,
יפה מאוד כתבת!
הי אביב
לא האשמתי אותך בכלום וגם לא אף אחד אחר שמנסח ומתחזק בלוג איכותי כמו זה שלך, שהוא כלי להפצת נושאים שחשובים לכל כך הרבה אנשים – ויעידו המברכים הרבים.
הפניה שלך ללקיחת אחריות אישית, היא בעיני הקריאה הנכונה, בודאי כאשר מדינתנו נמצאת בסכנה דווקא בגלל הסתמכותה על כוחה הצבאי, ש"משחרר" את מנהיגנו מההכרח לשקול בכל מצב – אי שימוש בכוחנו המפורסם בכל העולם, לטובת הישג מהתחום המוסרי, היהודי שגם בו הצטיינו פעם.
הקריאה שלי לא הייתה "אליכם" אלא "אלינו", לא להסתפק בקריאת בלוגים מזככים, אלא להתגייס לכל משימה אישית של קידום היחד הנאבק להשתחרר מהתלות הלאומנית החד ערכית, שהופכת אותנולמשת"פים עם כוחנות לשמה וקוצר ראות מדינית ואנושית.
נעלה ונצליח.
הי גלעד,
מסתבר שקראתי אותך לא נכון – מתנצל.
רק טוב
אביב
אכן רשומה יפהפייה ומרגשת. הצלחת לזעזע אותי בחלק הראשון של הפוסט ולעורר בי מחשבה והיזכרות.
גילעד היטיב להגדיר את הבעיה: ברק וביבי (במיוחד ביבי) הם הבחירה של הריבון. זו לא בריחה אסכפיסטית או ברירת מחדל. מרבית אזרחי מדינת ישראל, מרבית הריבונים, מזדהים ומשתפים פעולה עם האלימות.
ההיאחזות ב'מנהיגים' מונעת מאתנו לראות את המציאות נכוחה – המאבק על השלום ועל דמותה של המדינה הזו הוא מאבק ארוך טווח. זו ריצת מרתון. הוא גם מאבק רק ממדי – הוא צריך להיות נוכח בכל תחומי החיים: פוליטיקה ואקטיביזם כמובן, אך לא פחות: חינוך, תרבות וכלכלה.
היכרות עמוקה עם הציונות הדתית-לאומית ועם המפעל הארגוני יוצא הדופן שלהם מבהיר עד כמה אנחנו רחוקים מחשיבה אסטרטגית מורכבת שכזו.
עד לשלב בו נצליח להתאחד יחד, כל א/נשי השמאל הלא-אלים, תחת מכנה משותף רחב, אני מרגיש שהמשימה שלנו היא לנסות לחשוב אסטרטגית גם ברמה הפרטית: מה אני יכולה לעשות על מנת שתוך 30-40 שנה המקום הזה יהיה הרבה יותר שפוי ועל מנת שתהיה פה תקווה לשלום.
ברמה האישית, חשיבה מהסוג הזה מביאה אותי שוב ושוב לתשובה אישית מאוד ברורה – דהרמה.
אוהב,
סאטי
כן כן,
לטפח גם אסטרטגיה לגבי החברתי וגם במרחב האישי.
"…שהפלסטינים הם מניאקים מטומטמים, שהמתנחלים לאומנים קנאים, … אני מסכים. נראה שרוב הכוחות כאן איבדו את הצפון"
הפלסטינים והמתנחלים- אף פעם לא היה להם צפון שהם יכולים לאבד.
מי שכן חשבתי שיש לו צפון- זה השמאל הישראלי והעולמי. הארץ, הגארדיאן, הניו-יורק טיימס, הבי.בי.סי וכו'.
אבל השמאל הזה איבד את הצפון לגמרי. ולא מהיום.
אם פעילי שמאל יכולים להחזיק ידיים עם אלה השרים "חייבר חייבר אל-יאהוד" וגם כשהם מבינים במה העניין, הם מושכים בכתפיים, אולי מפטירים בשקט כי היהודים הביאו את זה על עצמם- אז השמאל איבד את הצפון.
אם ב-france24 עדיין מדווחים, כמעט שבוע אחרי, שישראל הרגה "פעילים הומאניטריים"- אז השמאל איבד את הצפון.
אם הלן תומאס אומרת את מה שהיא אומרת ורק ב-fox עושים מזה עניין- אז השמאל איבד את הצפון.
אז לא- הטכניקות האורוויליאניות של ביבי וליברמן לא מצליחות להפחיד אותי. גם לא החמאס. גם לא ארדואן. אפילו לא אחמנדינג'ד.
מפחיד אותי מאד מה נהיה מהשמאל. מפחידה אותי האובססיה המטורפת שלו עם ישראל. מפחיד אותי שפעם הם אמרו שזו רק אבן והיום הם אומרים שזה רק טיל במאה דולר.
והפוסט המצויין שלך- שאני לא יכול אלא להסכים לכל מילה בו…
אבל מפחיד אותי שאת זה, את זה אתה לא מוכן לראות. ואם תהיה מוכן לראות אז כנראה רק תפטיר כי הבאנו את זה על עצמנו.
מזכיר לי איך ב-"לפרק את הארי", וודי אלן מסביר לגיס שלו, שלא, הוא לא חושב שהוא (הגיס) פרנואיד, בדיוק להיפך- הוא מסתובב עם האשליה המטורפת שאוהבים אותו.
דני,
כן, גם השמאל חוטא בהתלהמות מחד והשלמה עם אלימות מאידך. אני לא רוצה לעשות גזירה שווה בין הדוגמאות שאתה מביא לבין ההתנהלות שלנו כמדינה אבל אני בהחלט לא עיוור לדברים.
כתבתי על כך בעקיפין כאן:
http://bodywisdom.org.il/2010/03/08/%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%aa-%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%97-%d7%92%d7%a8%d7%90%d7%97-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%90%d7%91%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a2%d7%9c-%d7%90/
הבעיה היא- ואני מדבר עכשיו יותר על השמאל העולמי אך נראה שהשמאל שלנו תמיד מחרה מחזיק אחריו- שעברנו מזמן את שלב ההשלמה.
לטרור הרי כבר נמצאו אינספור הצדקות-
אז עברנו את שלב ההצדקה. את שלב החיבוק כבר ראינו. את השלטים "היום כולנו חמס" ראינו.
ולמחוזות, בלתי נודעים עד כה באירופה (לפחות ב-70 שנים האחרונות), של טימטום, עיוות מוסרי, סילוף היסטורי ותיאורייות קונספירציה הגענו:
http://hurryupharry.org/2010/05/26/useless-idiots/
זה כבר לא טאבו להביע בקמפוס אמריקאי תמיכה בהצהרה הקוראת לג'נוסייד ביהודים:
והכל בחסות השמאל ההומני והנאור.
מעניין מה הלאה.
דני,
הקישורים שהבאת דווקא מראים תמונה אחרת. בכל אחד מהם רואים איך אנשים שמצדיקים טרור ותומכים בארגונים כמו החמאס נתקלים בביקורת מדוייקת ומשכנעת. ספציפית, לגבי הקישור מהקמפוס האמריקאי – סטודנטית ממוצא מוסלמי אומרת מה שאומרת והמרצה מעמיד אותה במקום. זה רחוק מאוד מ"כבר לא טאבו להביע בקמפוס אמריקאי תמיכה בהצהרה הקוראת לג'נוסייד ביהודים".
כך שהתמונה העולה היא שהקולות ההזויים כפי שכינית אותם הם שוליים כפי שראוי שיהיו.
כך או כך, כמו שכתבתי כאן למספר מגיבים, האחריות על יצירת תרבות והתנהלות אחרת היא שלנו. עלינו לגבש עמדה שוקחת בחשבון את התמונה המלאה והמורכבת של המצב. אל לנו להיבהל מהמורכבות הזו ולהצדיק בגללה ביטויים שונים של אלימות. ככל שנעשה זאת יותר כך יגבר הכוח של המחנה השפוי וכך יגדל הסיכוי לשינוי המציאות שלנו.
אביב, אני מעריך את היכולת שלך לראות את היפה שבכל דבר (בלי ציניות), אבל אני חושב שכאן אתה טועה כי אתה לא מכיר את הקונטקסט.
אייאן חירסי עלי מהוידאו הראשון היא פליטה פעמיים- פעם אחת מאימי האיסלאם בסומליה- ופעם שניה מאימי הפוליטקלי-קורקט בהולנד.
היא ברחה לאמריקה. ואיזה אירגון פרש עליה את חסותו? האם היה זה ארגון מן הצד השמאלי של המפה- ארגון זכויות אדם הדואג לכל פליט מסודן, סומליה או מכל העולם? לא, אלה לא היו מוכנים לגעת בה כי אמרה בקול אמיתות לא נעימות על האיסלאם.
בקשר למרצה- זה אינו מרצה מן המניין, כי אם מרצה אורח ותגובתו הנחרצת אינה מייצגת את תגובתה הרופסת של האוניברסיטה במקרים כגון אלה.
והאתר Harry's Place הוא באמת אחד ממעוזי השפיות האחרונים בבריטניה. אתר שמאל שפוי שנוצר בדיוק בגלל הדאגה הגוברת והולכת של שמאלנים אמיתיים מהסילוף והטירוף שדבקו בגופי תקשורת כמו הבי.סי.סי. והגארדיאן ופשו בכל חלקי המערכת הפוליטית.
זה האתר היחיד שלא עושה הנחות לאיסלמו-פאשיסטיים ובו בזמן חושף את פניהם הגזעניות של גופים כמו ה-BNP. כמובן שאתר זה נחשב לאיסלמופובי ע"י קוראי הגארדיאן..
וסליחה שאני מציק, אבל בדיוק נתקלתי בתמונה הזו שמאששת את חששותיי לגבי הסחף וההיגררות של השמאל הישראלי:
(מתוך אחת ההפגנות האחרונות בת"א)
http://1.bp.blogspot.com/__1OzjxCtHZI/TA2tMqTPEDI/AAAAAAAAEb0/8ZIjELeQks4/s1600/StabForPeace.jpg
דני – האמת שאתה כן קצת מציק.
הקישורים שהבאת – לא כולל התמונה האחרונה – פשוט לא תומכים בתיזה שלך. ותוספת הפרשנות שלך לאחר מכן היא בדיוק זה – פרשנות ותו לא. הפרשנות שלי היא שמדובר בתופעה שולית שנגדה עומדים כוחות שפויים וחזקים.
אם זה היה עניינו של הפוסט ניחא…
התופעות הללו הן באמת מאיימות והן חלק מתמונת המתרחש כאן. בזכות התגובה שלך, הן גם כלולות בפוסט הזה.
אלימות היא דבר מכאיב. זה ברור לכולם כשמדובר באלימות שמופנית נגדם. לי זה ברור גם כשמדובר באלימות שהצד שלי מפנה נגד האויב. על פי תגובתך הראשונה כאן אתה מבין את העובדה הזו ואני מעריך את זה. אני מצפה שתעזור לאחרים להבין את זה גם.
אני לא רואה את מה שהוספתי כפרשנות- המרצה אינו מרצה מן העניין וזו עובדה, ואתה יכול לשאול בעצמך את הכותבים ב-HP מדוע הוקם הבלוג ועל איזה צורך הוא בא לענות. הם מאד נחמדים ועונים לעניין על כל שאלה או ביקורת.
אין בכלל שאלה שאני נגד אלימות ושימוש מופרז בכוח גם בצד שלנו- בדיוק בגלל זה ראיתי עצמי כשייך לשמאל כל חיי ובדיוק בגלל זה מפחיד ומאכזב אותי לראות לאן השמאל הזה הולך.
אבל אם אני מציק אז הגיע הזמן שאני אלך…
תודה. כתוב מצוין וגורם לחשוב.
דיבר אלי במיוחד:
"אני לא מוכן לזריעת הפחד שהיא אסטרטגיית ההסברה הבלעדית שלכם. תפסיקו לעזאזל להפחיד אותי כל הזמן".
"אני לא מוכן לדפוסי החשיבה המוגבלים שלכם שמצמצמים הכל למי התחיל ומי יותר חזק. אני לא מוכן לכוחנות שלכם. היא רק גורמת הרס, פוגעת באינטרסים הקיומיים שלי ומפירה את כל הערכים המוסריים שלי"
שלום אביב
במיקרה הגעתי לבלוג המקסים שלך ואני מאוד נהנה לקרוא בו. גם אם איני תמיד מסים עם הדעות שלך, ואף חושב אחרת והפוך ממך. היכולת להקשיב ואף ליהנות מדעתו של השונה ממך היא אחת מאבני היסוד של חברה דמורטית. ובנוגע לדבריך:
א. חסרים אצלנו אנשים בעלי מודעות מוסרית כה גבוהה ומי ייתן שאף הגורמים השייכים לזרוע המבצעת, החשובה לשמירה על דמוקרטייה, יבצעו את פעולותיהם מתוך ראייה מוסרית השוות ערך לראייתך המוסרית. אני בטוח שבשרותך הצבאי היית אבוקה של אור לסןבבים אותך.
ב. דברייך נאמרו לעניות דעתי בשעת משבר, ומי שיגיד שאנו לא בשעת משבר הוא עוצם את עיניו להלך רוח הציבורי מבחירה או מחוסר יכולת. וכדברים שכאלה מעניין אותי לדעת מה התחושות שקריאת הבלוג הזה תעורר בך בי ובמי שיקרא אותו ממרחק הזמן. מכיוון שנכתבו פה משפטים מאוד אמוציונלים…
ג. אני מוצא את זה בעייתי שמצד אחד אתה מעורר לעשייה אישית של כל אדם ואדם מכח החובה המוטלת עלינו כאזרחים במדינה דמוקרטית, ומצד שני כשדבורה לדרמן-דניאלי מציעה לך להניף את השרביט מתוך ראייה שהמסר שלך פונה אליה, אתה אומר קטנתי. – ישנם דרכים נוספות להשפיע פרט לפויטיקה ושכולם ישמעו אותך , גם אם זה דורש ויתור עצמי ע"ע חוק לפיד ברוורס –
ד. מאוד התחברתי לפנייה שלך למקורות אף עם השינוי שביצעת, אך בראייתי הדתית השלום הוא דבר כ"כ נשגב שלפעמים מוגדר כאוטופיה וכאחד שכזה אנו זקוקים לכל סיוע שנוכל לקבל מכל מקור שנוכל להתחבר אליו.
יום טוב
תודה סנופקין,
קוראים ומגיבים חדשים תמיד משמחים אותי.
אני מסכים עם רוב מה שכתבת. לגבי הערה ג' – אני בהחלט משקיע ממרצי בעשייה חברתית. אני אפילו יוזם ומתכנן פעילויות. אבל לא רואה את עצמי כמנהיג.
ימים יפים